שני המחומצנים הביטו אחד בשני בגבות מורמות. זאת לא הפעם הראשונה שהם עומדים לרצוח נינג'ה, אבל התנאים היו ללא ספק מעניינים. "נחכה שהילד ינשוף על הנרות?" שאל מחומצן 1, מתבדח בעליל. "אולי כשתסתיים החבילה העוברת," ענה מחומצן 2. שניהם צחקו. כבר יותר מחמישה עשורים שלא משחקים בחבילה עוברת בימי הולדת של ילדים בני שמונה או בכלל. נרות בכלל היו ענתיקה, ונשמרו במוזיאונים תחת התווית 'ציוד מסוכן של שנות האלפיים'. "זאת ההזדמנות היחידה לתפוס אותו," הלקוחה שלהם התעקשה. היא הייתה מהסוג הרגיל. נהנתנית, עצלנית, חסרת חוש הומור וקרה להפליא. אבל שילמה היטב.
כך מצאו את עצמם צמד המחומצנים באירוע לייזר טאג מטריף, מסיבת יום הולדת שתמיס לכם את הצורה, מחיר מיוחד לכיתה מעל עשרים ילד. זה לפחות מה שהבטיחה כרזת הכניסה. ארוזים בחליפות החימצון שלהם, היו השניים בהסוואה מוצלחת למדי, ונשענו בנונשלט על הקירות כמבוגרים אחראיים מטעם המתחם. הם צפו בשקט בקרב האדירים שהתחולל ברחבה, בזמן שבנות נמסו לרגליהם. האפקטים די מוצלחים, חשב מחומצן 1 בעודו בוהה בשלולית מנצנצת שהייתה לפני רגע ילדה עם קוקיות, אך הוא עדיין התגעגע לזמנים שבהם לייזר טאג היה משחק יריות פשוט. היום גם את זה חייבים לסבך. "לגמרי מבין אותך אחי," מחומצן 2 קרא את מחשבותיו. "היי, תכבה את זה, עוד לא התחלנו את המשימה אפילו," מחומצן 1 גחן מעל שעון קריאת המחשבות של חברו והשתיק את התדר שלו. "נו, בסדר. אבל כבר התחלתי להטעין את החליפה," פסק מחומצן 2 וסימן על מד אחוזי החמצן העולה בהדרגה. ברגע שהם יהיו מספיק מחומצנים הם יהיו מוכנים לפעולה. והפעולה תהיה להרוג את האיש של החטיפים במתחם הלייזר טאג, שהיה גם נינג'ה מסוכן ביותר, כך נטען על ידי הלקוחה שלהם. בסיור מקדים מחומצן 2 אישש את ההשערה. הנינג'ה היה שרירי בצורה מנקרת עין, מזג את החטיפים לקערות ביד אחת תוך שהוא מתכופף לסקווט ומרים משקולות ביד השניה. בנוסף, כל החטיפים היו חטיפי חלבון. "מפחיד איך שזה יכול לקרות לכל אחד," אמר מחומצן 2 ברגש, "אתה נרשם לאתגר ספורט של 7 ימים, ממשיך במנוי שנתי לסטודיו ובלי ששמת לב אתה מכור לצ'יה והופך לזומבי של כושר. מסוכן לעצמך ובעיקר לסביבה." "טוב, בלי הזומבים האלה לא היינו מקבלים מימון לחליפות החימצון הגאוניות שהמצאנו," ענה מחומצן 1 ביובש, "שלא לדבר על אספקת העבודה הקבועה והמזומנים שאנחנו מקבלים מדי שבוע." "כן, המזומנים," מחומצן 2 חייך ולא הוסיף. זה הספיק בשביל להוריד אותו מכל רגשנות מיותרת.
צליל חד נשמע והאור הסגלגל והערפילי של חדר הלייזר הפך לפתע אדום כהה. זה היה האות לכך שילד יום ההולדת נפסל. וגם היה האות שעליו סיכמו בסוף שני המחומצנים. במהירות על אנושית הם קפצו מהקיר היישר אל שולחן החטיפים במן גלגול מרשים באוויר. הגירוי החשמלי מהחליפה הזרים עוד ועוד חמצן לתוך דמם ודייק את תנועותיהם. אבל הנינג'ה היה ממש טוב, מתברר. הוא הספיק לקפוץ ולהיתלות על חלון איוורור בקיר, עובר בתנועות עכביש וקפיצות נידנוד ממזגן בולט אחד למשנהו. המחומצנים מיהרו לאגף אותו, נתלים גם הם על מפזרי ערפל הצמודים לתקרה, ובניד ראש קפצו עליו שניהם והפילו אותו על הרצפה. מזל שהיה כל כך הרבה רעש באולם, כך גם התעמעמו צרחותיו של הנינג'ה בזמן שמוחק העצבים כבר שיתק לו את שריר התאומים, בדרך ללב. כל ההתרחשות לא ארכה יותר מארבעים שניות, בדיוק הזמן שלקח לחברי הכיתה להירגע אחרי שצהלו ברוע בעקבות נפילת ילד יום ההולדת.
המחומצנים העמיסו את גופת הנינג'ה ונמלטו מהאולם דרך דלת צדדית, זזים בתיאום מושלם ולא מעוררים שום חשד. "כל הלייזר הזה עשה אותי רעב," התלונן מחומצן 2 אחרי ששרפו את הגופה בפלורסנט נוזלי, "שנזמין איזה עוגת שוקולד נמסה לפני שנסגור את היום?" "בדיוק מה שעבר לי בראש," ענה מחומצן 1, מחייך רק אחרי שווידא כי שעון קריאת המחשבות אכן כובה לאחר סיום המשימה, ואז הוסיף בפומפוזיות, "כדברי חכמינו: אין חגיגה בלי עוגה."
(זה מה שיוצא כשאת קוראת ספר על משמידי שדים וכותבת קופי בעבודה לימי הולדת במתחם נינג'ה ולסטודיו אימונים של EMS...)
התמונה מג'ונרטת על ידי leonardo.ai