קחו בלון. תנפחו אותו. תכתבו עליו "אידיאולוגיה מגדרית". תפוצצו לי אותו בפרצוף.
מתישהו בחודש השמיני התחלנו לקנות דברים בסיסיים עבור התינוקת. בגדים, חיתולי טטרה (הבדים האלה שקיימים אלף שנה ומנגבים איתם פליטות חלב) שמיכה חמה לעגלה, כאלה.
עכשיו, מדהים לראות איך בכל חנות יש חלוקה די מובהקת: מוצרים של בנים ומוצרים של בנות. אלו כחולים עם מכוניות, ההם ורודים עם לבבות.
אותי זה עצבן. וואלה לא מתה על ורוד, צבע סתמי ומיותר. בכלל, למה שאני אקנה הכל ורוד רק כי יש לי תינוקת?! מה זה השטויות המגדריות האלה?!
אז עמדנו מול המוצרים בחנות במשך שעה וכל פעם מחדש ניסינו לבחור את מה שלא ייראה מגדרי באופן מובהק. כלומר בלי כל הוורוד, הפפיונים והמיני-מאוס למיניהם.
ככה יצאנו וטוב לבנו עלינו עם חיתולי טטרה של שועלים ירוקים, חולצות בכחול כהה ובכתום עם ציורי פנדה ומחבטי טניס ושמיכה לעגלה עם כוכבים באפור וצהוב בהיר.
אבל דבר אחד לא הבאתי בחשבון: אני ויואב זאת קניה אחת. מתנות ממשפחה וחברים זה 20 קניות, אם לא יותר.
ככה הגענו ליום המיועד כשיש לנו פי 20 בגדים, מתוקים בקטע פסיכי, בכל גווני הוורוד האפשריים. ונחשו מה? הם יושבים על הקטנה שלנו באופן מהמם, אז לעזאזל עם האידיאולוגיה המגדרית, שתתפוצץ!