בתור חובבת ג'חנון מושבעת, נחשפתי לאחרונה לעונג שבהכנת הפלא האלוהי הזה בבית.
זה היה רעיון של בן זוגי, אני מודה, אחרי שהתחלנו להכין יותר ויותר אוכל ביתי במקום לקנות בחוץ, משיקולי חסכנות מובהקים.
כך או כך, גילינו שיש הרבה מתכוני ג'חנון ברשת. עכשיו בואו, זה לא טארט טאטן שזיפים עם מיליון שלבים. זה בצק עם שמן בתנור, לא יותר.
ועדיין, יש המון המון מתכונים עבור התוצאה הפשוטה הזאת, וזה די מדהים לראות כמה מגוון התחום.
אפשר לחשוב שהתוצאות ייצאו דומה למדי (כלומר, חתיכת בצק בשמן בגווני חום משתנים) אבל למעשה גם ההכנה וגם התוצאה מאוד מאוד שונות!
לדוגמה, המתכון הראשון שניסינו כלל המון שמן, גם בבצק וגם בהכנה, קמח לחם (יש כזה דבר, זה לא קמח רגיל) וסוכר חום. התוצאה? בצק אלסטי ונמתח מאוד בצבע חום כהה שהופך להיות ג'חנון בהיר, מתוק ועם עלים דביקיים.
מתכון אחר שניסיתי לראשונה השבת, לא כלל שמן בכלל בבצק (רק במנוחה שלו אחר כך) עם קמח רגיל, אבקת אפיה (!) דבש וסוכר לבן. התוצאה? בצק מעט נוקשה בצבע חום בהיר שהפך להיות ג'חנון כהה מאוד, לא ממש מתוק ועם עלים רבים מופרדים.
וזה אומר שני דברים:
א. גם כשמשהו נראה הכי פשוט בעולם, יכולה להיות לו מורכבות הרבה יותר גדולה שלא נדע עד שלא נרד לעומק פרטיו.
ב. שאולי הייתי צריכה לעשות הסבת מקצוע ולפתוח איזה ג'חנוניה בגבעתיים, לנסות את כל המתכונים ולהפוך למדענית ג'חנון. דבר שלא יבייש את הצטיינות הדיקן האוניברסיטאית שלי, כנראה.
댓글